איילת (שם בדוי, אימון אמיתי) הגיעה אלי לאימון אישי אחרי שקיבלה מספר רב של תשובות שליליות להצעות עבודה. איילת עמדה ללכת לראיון עבודה נוסף, ורצתה הפעם להבטיח את תוצאותיו. היא ביקשה ממני שאכין אותה לפגישה.
המטרה של איילת היתה להתקבל לעבודה, והיא הרגישה בשלה לתפקיד המוצע. אולם היה לה חשש רב מראיונות עקב אי-הצלחותיה בעבר, מעבר למבוכה הבסיסית. היא פחדה שיהיו לה Blackouts, או שיתקילו אותה בשאלה על מעברי התעסוקה המהירים שלה. היא אמרה שהראיון מפחיד אותה, כי עד לאותו יום זה לא הצליח.
אני מאמינה שכל מה שאנחנו עושים בחיים, כל מה שמביא לנו תוצאות (טובות יותר או פחות), מתחיל עוד רגע קודם – במי שאנחנו. ההוויה שלנו מעצבת את הפעולות שלנו, ובסופו של דבר יוצרת את התוצאות שיש לנו. כל אחד יכול לבחור מי הוא רוצה להיות בכל סיטואציה ומול כל אדם. כל אחד יכול לבחור מי חשוב לו להיות, ואיך זה יבוא לידי ביטוי. אנשים שמאומנים בהוויה יכולים לנהל כל אינטראקציה וכל תקשורת.
איילת בחרה להיות בפגישה יצירתית, בשלה, דינמית, חריפה, בעלת מוטיבציה, קשובה, רגישה, נעימה, מנומסת. איילת רצתה שבשיחה תהיה חוויה של דיאלוג, חברות, שהמפגש יהיה פחות פורמלי.
אצל איילת הביטוי של ההוויות האלה במציאות הוא שיש בה שקט פנימי, היא יושבת בצורה נינוחה, היא קשובה (לא קופצת, לא קוטעת את המראיינת), היא שלווה ורגישה לסביבה.
אחרי הראיון איילת כתבה לי:
"אפרת יקירתי,
ברצוני להודות לך על ההכנה הנפלאה לקראת ראיון עבודה במסגרת האימון שלי אצלך. את נהדרת!
לפני שנתיים התראיינתי עבור תפקיד בכיר בחברת תקשורת. על אף שהתאמתי למשרה מבחינת ניסיון, כישורים וכו', לא הצלחתי לעבור את שלב מנהלת משאבי אנוש. חברת ההשמה ששלחה אותי למשרה סיפרה לי כי השארתי רושם חלש בראיון. גם אני יצאתי בתחושה זו, זה היה ראיון קשה עם שתי מנהלות גיוס, והרגשתי שלא הבאתי את עצמי לראיון.
שנתיים חלפו מאז, לא מצאתי עבודה, והגעתי לידייך האוהבות לאימון אישי עוצמתי במיוחד. כעבור מפגש אחד בלבד עלה מפלס האנרגיה ועימו הביטחון העצמי.
באופן מפתיע כמעט, אחרי המפגש הרביעי שלנו, פנתה אלי חברה השמה אחרת והציעה לי את אותה משרה שהוצעה לי לפני שנתיים. לקראת הראיון הסבתי את המפגש השבועי שלנו למפגש הכנה הווייתי.
הארת את עיני!
עוד במהלך המפגש עימך ראיתי באיזו רמת ביטחון יצגתי את עצמי בראיונות עבודה עד כה. חוויתי את העדר האנרגיה והביטחון שאפיינו אותי בראיונות עד כה.
הראיון עבר בהצלחה! מנהלת הגיוס כל כך נהנתה מהדיאלוג שהיא חזרה על כך פעמיים בסיומו. היא אף קינחה את הראיון במשפט "יש לך עוד משהו להוסיף, או שניפרד כאן כידידות?" וחייכה אליי.
אפרת, אני אוהבת אותך!
תודה,
איילת"
שלומית (שם בדוי, אימון אמיתי) לקחה על עצמה לנהל פרויקט הפקה לחוץ. היא חשה התמרמרות פנימית, מכיוון שהיא עשתה פרויקטים כאלו בעבר הרחוק, והרגישה שהיא לכאורה הולכת אחורה ולא מתקדמת. שלומית חששה שתהיה עצבנית, מגעילה, לא יעילה, שלא יהיו מרוצים ממנה, כי היא לא אהבה את העבודה הזו. בעיניה זו עבודה שחורה, משעממת ולא יצירתית. שלומית לקחה את העבודה כי הזדקקה לכסף.
שלומית ערכה איתי שיחת הכנה לקראת התחלת הפרויקט, כדי שתוכל להרגיש יותר בחופש להיות מי שהיא. היא ציינה שהיא רוצה לעבוד ממקום של שקט, להרגע, לעבוד ממקום נעים.
שאלתי את שלומית ליתרונות שיש בעבודה בפרויקט. שלומית ענתה ללא היסוס שזו הזדמנות לעבוד עם עוד אנשים שהיא לא מכירה, שעוד אנשים יכירו אותה, כי תמיד אי אפשר לדעת מה עוד יבוא בעקבות המפגש עם עוד אנשים.
המטרה ששלומית הגדירה היתה שלפחות שני אנשים יגידו לה איזה כיף היה לעבוד איתה, וירצו לעבוד איתה בעתיד. הערכים ששלומית בחרה להביא עימה לעבודתה בפרויקט היו ניהול, אירגון, שקט, סדר, יעילות, נעימות ויצירתיות. שלומית הגדירה שהיא רוצה שהשותפים בעבודה יצאו בהרגשה שהיה כיף לעבוד איתה.
אני מאמינה שכל מה שאנחנו עושים בחיים, כל מה שמביא לנו תוצאות (טובות יותר או פחות), מתחיל עוד רגע קודם – במי שאנחנו. ההוויה שלנו מעצבת את הפעולות שלנו, ובסופו של דבר יוצרת את התוצאות שיש לנו. כל אחד יכול לבחור מי הוא רוצה להיות בכל סיטואציה ומול כל אדם. כל אחד יכול לבחור מי חשוב לו להיות, ואיך זה יבוא לידי ביטוי.
שלומית בחרה להיות במהלך העבודה בפרויקט רגועה, עניינית, יעילה, נעימה, אחת שחושבת קדימה ולרוחב, אחת שסומכים עליה, שלוקחת סמכויות וגם מאצילה לאחרים. היא בחרה להיות אוהבת ומוקירת תודה, מסופקת ומאושרת מהמקום שלה, נעימה, מחזירה חיוך, לבבית, ולא לוקחת דברים אישית בשום צורה. הכי חשוב היה לה שיהיה נעים. שלומית בחרה לדבר בקול נעים, גם כשהיא נותנת הוראות ושואלת שאלות. שלומית בחרה להתעניין ברמה אישית, להיות קשובה ברמה אישית, לספק לאנשים דברים ברמה אישית ומקצועית. היא תכננה לשאול אנשים האם הכל בסדר והאם זקוקים לעזרה. שלומית בחרה לדווח בתהליך העבודה מה צריך ושהכל כבר קורה, לשאול ולהעלות נקודות שאנשים לא חשבו עליהם, לדאוג שהכל יקרה בזמן, ושלא יהיו איחורים. אם יהיו איחורים, שלומית תנהל את הזמן, ותציע לעשות בינתיים דברים אחרים.
בסוף שיחת ההכנה איתי שלומית אמרה שהיא מרגישה הרבה יותר טוב, היא נרגעה. שלומית אמרה שהיא יודעת מי היא רוצה להיות.
כשהפרויקט הסתיים, שלומית כתבה לי:
"הייתי כל ההוויות שרציתי והיה מדהים מדהים! אפילו נהניתי. הכל תיקתק כמו שעון שוויצרי, וכשהיו איחורים ועיכובים כולם היו רגועים, ובכלל היתה אווירה נעימה ורגועה ומאוד חברית.
וזו לא רק התחושה שלי, שמעתי אנשים אומרים את זה אחד לשני במין התפלאות כזו.
אחד מהעוזרים אמר שזה היה הפרויקט הכי רגוע שהוא היה בו, והיה לו ממש נעים וכיף לעבוד איתי :)
וחוץ מזה יצאתי עם חברויות חדשות שזה נפלא ביותר ביותר!!!
אני מאוד שמחה על כך ועל השיחה שהיתה לנו, שעזרה לי מאוד מאוד לקחת את השבוע הזה למקום אחר ומועצם לא רק שלי גם של אחרים.
היה בחור אחד שעוד בשלבי ההכנות קלטתי שהוא ביקורתי ומביא אנרגיות שליליות. ממש לא התאים לי להיות תגובה לזה. באחד הימים על הבוקר הוא התחיל עם ביקורת, ואני זכרתי שבחרתי להיות רגועה וחייכנית ולא לקחת שום דבר באופן אישי. שאלתי אותו שאלה אחת ששינתה את כל היחס שלו ועשתה אותנו חברים שחבל על הזמן. פתאום הוא נהיה היצור הכי חמוד, רך, יצאה ממנו כזו אהבה, וזה היה מדהים לראות את השינוי מחתול שורט לחתול מתפנק."
אבנר (שם בדוי, אימון אמיתי) פוטר מעבודתו. הוא חיפש עבודה חדשה, אך הרגיש שיש משהו שתוקע אותו.
באימון עבדנו על תהליך נקוי הפיטורים. כצעד ראשון, אבנר כתב את כל התחושות והמחשבות שלו בנושא הפיטורים. אבנר שיתף אותי שהחיטוט באחריות שלו על הפיטורים לא היה לו נוח, אבל אחרי שכתב התעוררה אצלו תחושת סיפוק שהוא מתמודד עם זה, והכתיבה בעיניו היתה יצירה.
בשלב השני שוחחנו על הפיטורים. בדקנו מה אבנר רוצה לנקות, מה המטרה של הנקיון, מדוע חשוב לו לנקות, מה לדעתו הנקיון יאפשר לו, ומה הוא רוצה להגיד למי שפיטר אותו. אבנר אמר שהוא רוצה להבין מה היו הגורמים שהביאו להחלטה לפטר אותו מהחברה. להבין את הסיבות לפיטורים על מנת לתקן במקום העבודה הבא.
בשלב השלישי אבנר קבע פגישה עם המנכ"ל שפיטר אותו. ערכנו הכנה לאותה פגישה. לאחר הפגישה כתב לי אבנר:
"הדבר החשוב בעיני הייתה ההרגשה הטובה שיצאתי ממנה, שנבעה מהאווירה הנעימה, הפתוחה והעניינית ששררה בה. זכיתי לקבלת פנים מאד מפרגנת במשרדים. הייתה במשרד במקרה (או שלא במקרה, היקום הרי מזמן את הכל בכוונת מכוון...) פגישת מנהלי אתרים שקיבלו אותי במאור פנים והתרגשות, חיבקו אותי פיזית, אחד מהם לקח אותי בטרמפ עד הבית, והעובדים במשרד פרגנו לי אחד אחד.
כאשר אני מודד ובוחן את שתי המטרות העיקריות שהצבתי לעצמי כמדד להצלחת הפגישה: 1 - קבלת מענה לשאלות שלי, 2 - ביסוס הקשר האישי עם המנכ"ל ונקיון תחושות רעות שאולי קיימות בינינו, אני מרגיש שאני יכול לסמן את הראשונה בהצלחה חלקית ואת השניה בהצלחה גדולה יותר. אני מאמין כי לאורך זמן המטרה השניה היא החשובה יותר.
ההכנה שערכת לי הציבה אותי מלכתחילה בעמדת פתיחה שהיתה בהלימה למטרות הפגישה (בחירת ההוויות נעים, קשוב, פתוח, מקבל). התרגולים על שיחת הפתיחה וניהולה בהקשר להוויות הללו, עזרו לי לקיים אותה גם כאשר היא התרחשה במתאר בלתי צפוי (שלא תירגלנו), ועם זאת מתוך אותן ההוויות ואותן תחושות, כך שהתוצאה הסופית היתה נהדרת. ההדגשה שלך כי עלי להביא ערך לפגישה עבור המנכ"ל (וכל אחד אחר) - הוא ממש ציפה לזה ובכך בעצם התחילה השיחה בינינו.
ההגדרה לפני הפגישה של מה תיחשבנה תוצאות טובות שלה עזרה לי מאד לכל אורך ציר הזמן: תכנון הפגישה, הגדרת מטרותיה, הטכניקה לקיימה, שיפוטה והערכתה בתום הפגישה."
אבנר החליט לוותר על התחושה כי המנכ"ל גרם לו עוול באופן אישי, מתוכנן, ועשה בו שמוש לא הוגן. במקום זאת, הוא העצים את תחושת ההערכה שלו כלפי המנכ"ל. אבנר אמר שהתובנה הכי משמעותית שלו היא שיש בו את היכולת ללמוד וכתוצאה מכך להשלים, להתפתח ולהתעצם; שלוויתור יש ערך חיובי. אבנר סיכם שהוא מרגיש נקיון סביב הפיטורים.
