ענבל (שם בדוי, אימון אמיתי) הגיעה אלי אחרי שנתיים של חיפוש עבודה. לפני כן ענבל מילאה תפקיד ניהול בכיר כשכירה. ענבל העידה שהמוטיבציה, היצירתיות, וכוח הרצון שלה ירודים. ענבל הגדירה שהמטרה שלה באימון היא למצוא עבודה, משרה מפרנסת שממצה את יכולתה, שראויה לכישורים שלה. ענבל רווקה בת 34.
עשרות מחקרים וראיונות עם אנשים מצליחים בכל תחומי החיים הוכיחו כי הצבת יעדים הינה תכונה המשותפת לכולם. לכן, בתחילת תהליך האימון אני מבקשת מהמתאמן להכין את מפת חייו. זוהי מפת אימון אישית שמהווה בסיס לאימון, וכוללת את החזון, המטרות, והתחומים שעליהם המתאמן רוצה לעבוד במהלך האימון.
בכתיבת החזון אני מבקשת מהמתאמן לדמיין את חייו בעוד 20 שנה. בין השאר אני מבקשת לתאר במה הוא עוסק ואילו חלומות הגשים. אני מבקשת לכתוב על שאיפותיו ומאווייו מתוך הנחה שהכל אפשרי. אני מבקשת לכתוב מנקודת מבט של האדם שיהיה בעוד 20 שנה, בלשון הווה.
ביקשתי מענבל לכתוב את מפת האימון. היא הגיבה שהיא סקפטית, כי זה מחזיר אותה לחוויות הקודמות של אימונים. ענבל סיפרה לי שהיא עברה שני תהליכי אימון שהביאו אותה למקום לא טוב, ולכן האימון ממותג אצלה כמשהו לא טוב, החיים שלה התדרדרו.
עם זאת, ענבל בחרה להתמסר לתהליך ולסמוך עלי. בחזון הנפלא היא כתבה: "החברה שפתחתי מצליחה והשנה גייסנו לקוחות בחו"ל." ענבל סיפרה לי שיש לה רעיון מוצלח, שהוא מאד קל לביצוע, אבל היא מפחדת לעשות אותו. נוח לה להיות שכירה, מפחיד אותה להיות עצמאית. היא דאגה שאם היא לא תצליח, היא תאבד את המוניטין שלה, והיא צריכה לשמור עליו. חקרנו את הדאגות של ענבל. אני מאמינה שכאשר מנסחים ברור את הדאגות ונותנים להן ביטוי, הן מתפוגגות.
אני מאמינה שניתן להשיג יעדים כאשר ישנה בהירות לגביהם, ולכן ביקשתי מענבל לפרט את הרעיונות של הקמת העסק, כך שאני אוכל להבין, וענבל ירדה לפרטים. ענבל דיברה בצורה נמרצת, וכשסיימה לתאר את העסק היא אמרה בסיפוק "אני מופתעת לטובה מרמת הידע שלי." היא עדיין היתה ספקנית ואמרה "אני מרגישה רחוקה מהחזון, אך רואה הרבה נקודות השקה." המשכנו להבהיר את התשתית הרעיונית אשר הלכה והתגבשה אצל ענבל, והיא הגיעה לתובנה שהרעיון פתיר, פשוט, וממשי. ענבל דיברה בהתלהבות ובמרץ, ואמרה שבעצם אפשר לעשות הכל היום.
במקביל לפיתוח הרעיון של ענבל, היא המשיכה ללכת לראיונות עבודה. היא סיפרה לי שבמהלך הראיונות היא הבינה שבמקום להיות שכירה, היא מעדיפה שהחברות המראיינות אותה יהיו לקוחותיה.
ענבל התאמנה איתי עשר שעות. בשיחת ההשלמה ענבל סיכמה:
עשרות מחקרים וראיונות עם אנשים מצליחים בכל תחומי החיים הוכיחו כי הצבת יעדים הינה תכונה המשותפת לכולם. לכן, בתחילת תהליך האימון אני מבקשת מהמתאמן להכין את מפת חייו. זוהי מפת אימון אישית שמהווה בסיס לאימון, וכוללת את החזון, המטרות, והתחומים שעליהם המתאמן רוצה לעבוד במהלך האימון.
בכתיבת החזון אני מבקשת מהמתאמן לדמיין את חייו בעוד 20 שנה. בין השאר אני מבקשת לתאר במה הוא עוסק ואילו חלומות הגשים. אני מבקשת לכתוב על שאיפותיו ומאווייו מתוך הנחה שהכל אפשרי. אני מבקשת לכתוב מנקודת מבט של האדם שיהיה בעוד 20 שנה, בלשון הווה.
ביקשתי מענבל לכתוב את מפת האימון. היא הגיבה שהיא סקפטית, כי זה מחזיר אותה לחוויות הקודמות של אימונים. ענבל סיפרה לי שהיא עברה שני תהליכי אימון שהביאו אותה למקום לא טוב, ולכן האימון ממותג אצלה כמשהו לא טוב, החיים שלה התדרדרו.
עם זאת, ענבל בחרה להתמסר לתהליך ולסמוך עלי. בחזון הנפלא היא כתבה: "החברה שפתחתי מצליחה והשנה גייסנו לקוחות בחו"ל." ענבל סיפרה לי שיש לה רעיון מוצלח, שהוא מאד קל לביצוע, אבל היא מפחדת לעשות אותו. נוח לה להיות שכירה, מפחיד אותה להיות עצמאית. היא דאגה שאם היא לא תצליח, היא תאבד את המוניטין שלה, והיא צריכה לשמור עליו. חקרנו את הדאגות של ענבל. אני מאמינה שכאשר מנסחים ברור את הדאגות ונותנים להן ביטוי, הן מתפוגגות.
אני מאמינה שניתן להשיג יעדים כאשר ישנה בהירות לגביהם, ולכן ביקשתי מענבל לפרט את הרעיונות של הקמת העסק, כך שאני אוכל להבין, וענבל ירדה לפרטים. ענבל דיברה בצורה נמרצת, וכשסיימה לתאר את העסק היא אמרה בסיפוק "אני מופתעת לטובה מרמת הידע שלי." היא עדיין היתה ספקנית ואמרה "אני מרגישה רחוקה מהחזון, אך רואה הרבה נקודות השקה." המשכנו להבהיר את התשתית הרעיונית אשר הלכה והתגבשה אצל ענבל, והיא הגיעה לתובנה שהרעיון פתיר, פשוט, וממשי. ענבל דיברה בהתלהבות ובמרץ, ואמרה שבעצם אפשר לעשות הכל היום.
במקביל לפיתוח הרעיון של ענבל, היא המשיכה ללכת לראיונות עבודה. היא סיפרה לי שבמהלך הראיונות היא הבינה שבמקום להיות שכירה, היא מעדיפה שהחברות המראיינות אותה יהיו לקוחותיה.
ענבל התאמנה איתי עשר שעות. בשיחת ההשלמה ענבל סיכמה:
"פתחתי חברה. לא סתם עסק, חברה, ויש לי חזון מאוד רחב לגביה. החלטתי לצאת מהפוזיציה של שכירה – אני לא מחפשת עבודה יותר, וזה ממש מהנה.
חשבתי שאני בחיים לא אמצא עבודה – מצחיק. מצאתי הרבה עבודה ואפילו בקלילות (השעה 12 וחצי בלילה ולפני שעה התקשר לקוח חדש וקבע פגישת ייעוץ – לא קליל?). בחודש אחד נוספו חמישה לקוחות חדשים.
חשבתי שאני ענייה ונטולת ממון – תראי כמה ממון אני מתחילה ליצור! מה שמעסיק אותי בימים אלה זה איזה רכב לקחת בליסינג.
לפני התחלת האימון הכל נראה היה שחור ובלתי אפשרי, אפילו להגיע אליך, ופתאום הכל נראה פשוט.
מה שאיפשר עבורי את התוצאות הוא שאני נעימה, לומדת מהר, ומסיקה מסקנות.
תודה, אפרת, שהאמנת בתהליך ובכוח שלו להוציא אותי מהמקום שהייתי בו קודם. הקפיצה משם היתה מטאורית. את תמכת בי כמאמנת, היית אמפתית. העובדה שאת בצד שלי, מאמינה בי ורוצה רק בטובתי היתה מאוד חזקה. וחשוב עוד יותר – האופטימיות האישית שלך – היא מדבקת.
אני אצליח, אפרת, אני יודעת את זה היום. אני אצליח בכל מה שאעשה. אני אממש כל מה שאני רוצה. סחתיין על כך לשתינו."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה